סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר תאונת עבודה כתאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעסיקו או מטעמו.
הגדרה זו כוללת שני תנאים מרכזיים:

• האירוע התרחש במהלך העבודה ו/או בדרך מהבית לעבודה או מהעבודה לבית
• קיים קשר סיבתי בין העבודה לבין הפגיעה

הפסיקה של בתי הדין לעבודה הדגישה כי יש לפרש את המונח "תאונת עבודה" באופן רחב יחסית, מתוך מטרה להגן על העובד שנפגע במסגרת פרנסתו.
בפסק הדין המנחה דב"ע נב/0-88 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק ברדה, נקבע כי יש לבחון את נסיבות האירוע בצורה מהותית ולא טכנית בלבד, תוך התמקדות בקשר בין העבודה לבין הפגיעה.

דוגמאות נפוצות לתאונות עבודה:

תאונות עבודה מתרחשות במגוון רחב של סביבות עבודה – מאתרי בנייה ועד משרדים.

בין המקרים הנפוצים המוכרים כתאונות עבודה ניתן למצוא:

• תאונה, כולל תאונת דרכים בדרך לעבודה או בחזרה ממנה הבייתה
• נפילה מסולם או מפיגום
• החלקה במקום העבודה
• פגיעה ממכונה במפעל
• חתך מסכין במהלך עבודה במטבח
• פגיעה בגב עקב הרמת משאות כבדים
• פגיעה במהלך שימוש בציוד עבודה

גם פגיעות שנראות בתחילה קלות יחסית עלולות להוביל לנזקים משמעותיים בטווח הארוך.

לכן חשוב לתעד כל פגיעה מיד לאחר האירוע.

מחלות מקצוע פגיעה הנגרמת עקב תנאי עבודה

לא כל פגיעה בעבודה מתרחשת כתוצאה מאירוע חד-פעמי. חוק הביטוח הלאומי מכיר גם במקרים של מחלות מקצוע,
כלומר מחלות שנגרמות עקב תנאי עבודה מסוימים.

מחלות אלו מפורטות בתקנות הביטוח הלאומי וכוללות למשל:

• פגיעה בשמיעה עקב חשיפה לרעש
• מחלות ריאה עקב חשיפה לאבק או לחומרים מסוכנים
• מחלות עור עקב חשיפה לחומרים כימיים
• מחלות הנגרמות מחשיפה לקרינה

כאשר מתקיימת התאמה בין תנאי העבודה לבין המחלה, אפשר להגיש תביעה להכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה.

בתי הדין לעבודה קבעו כי גם כאשר המחלה אינה מופיעה במפורש ברשימת מחלות המקצוע, עדיין ניתן להכיר בה כפגיעה בעבודה במקרים מתאימים.
כך למשל נקבע בעניין עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, כי רשימת מחלות המקצוע אינה רשימה סגורה לחלוטין.

מיקרוטראומה – פגיעות מצטברות לאורך זמן

במקרים רבים הנזק אינו נגרם ממחלה מוגדרת או מתאונה אחת, אלא מרצף של פגיעות קטנות החוזרות על עצמן והזהות במהותן לאורך שנים.
במקרים כאלה ניתן להכיר בפגיעה לפי דוקטרינת המיקרוטראומה, אשר פותחה בפסיקת בתי הדין לעבודה.

לפי גישה זו, יש להוכיח כי העובד ביצע פעולות חוזרות ונשנות במהלך עבודתו וכי כל פעולה גרמה לפגיעה זעירה, וכן כי הצטברות הפגיעות גרמה לנזק רפואי ממשי.  בפסק הדין המרכזי בתחום זה, דב"ע נא/0-313 המוסד לביטוח לאומי נ' יהודה יניב, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי פגיעות חוזרות ונשנות עשויות להיחשב כתאונת עבודה גם כאשר אין אירוע אחד מוגדר.

דוגמאות נפוצות למיקרוטראומה:

• עבודה ממושכת בכריעה שגרמה לנזק בברכיים
• תנועות חוזרות של הידיים שגרמו לפגיעה בגידים
• עבודה פיזית מאומצת שגרמה לפגיעה בעמוד השדרה
• הקלדה ממושכת שגרמה לפגיעה בידיים

הוכחת מיקרוטראומה דורשת תשתית עובדתית מדויקת ולא בנקל מאשרים תביעות מסוג זה.  

תאונת דרכים בדרך לעבודה

החוק מכיר גם בתאונות שאירעו בדרך לעבודה או בחזרה ממנה כתאונות עבודה.
עם זאת, ההכרה מותנית בכך שהעובד לא ביצע סטייה של ממש מהדרך המקובלת.
בפסק הדין עב"ל 329/99 המוסד לביטוח לאומי נ' עובדיה, נקבע כי יש לבחון את אופי הסטייה ואת מטרתה.

מה לא נחשב סטייה מהותית?

הפסיקה הכירה בכך שפעולות שגרתיות אינן מנתקות את הקשר לעבודה, כגון:

• עצירה למילוי דלק
• עצירה קצרה לקניית קפה
• עצירה קצרה לשימוש בשירותים

מתי מדובר בסטייה מהדרך?

ישנן  פעולות פרטיות שעשויות להיחשב סטייה, למשל:

• נסיעה לקניות
• ביקור חברים
• סידורים אישיים שאינם קשורים לעבודה

עם זאת, החוק מכיר גם בחריגים חשובים כגון:

• ליווי ילד לגן או לבית הספר
• עצירה קבועה לתפילה

ויודגש כי כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.